שו"ת מהרי"ל, מפתחות ס״ב

62 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

אשר טוענין הקהל על ראובן .שהקהל נתנו מס מחמת ההגמון שהעליל עליהם ופשרו קהל עם ההגמון. ועתה בא ראובן לדור עמהם והקהל תובעים ממנו שישא עמהם בסך שפשרו עם ההגמון וראובן משיב איני חייב לכם דבר חדא קודם שבאתי אליכם פישרתם עם ההגמון ונתתם לו המעות ובאותו פעם לא הי' בדעתי לעקור דירתי ולא הי' לי תפיסת יד עמכם. נ''ל דראובן פטור לגמרי מכמה טעמים חדא אפי' מס גמור שנותנים היהודים כגון עולי' של ניט"ל שהוא כמס מנהג בכל ישראל הבא אח''כ אינו נותן לזה שום דבר ומנהג מבטל הלכה כדאיתא בפ' השותפי' הכל כמנהג המדינה. וגרסי' בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל הלכה ואייתי במרדכי לא מנהג חכמים לבד אלא אף מנהג חמרי' : ועוד לאו מנהגא הוא אלא דינא דתלמודא הוא. כדאיתא פרק השותפין כמה יהי' בעיר ויהי' כאנשי העיר ופי' ר' ברוך בספר התרומה. אבל אדם הבא לדור ולהשתקע שם וכו' מוכח מיניה וביה דעל מסים הבאים קאמר דמייתי עלי' ההוא דרב בון לחיטא דפסחא ולישא וליתן עמהם. ופי' המרדכי ליתן משלו לעניי העיר. ופסק מכאן וכו' מכל זה משמע דעל הבא קאמר אבל לשעבר לא ישתמטי שום תנא או אמורא או גאון שיהא חייב. ועוד ראיי' מדמי כלילא בפ' השותפין דפסק ר''ת אם חזרו אותם שברחו חייב הא אחרי' פטורים דאל"כ יאמר אפי' דלא היו בכלל החיוב מעולם. אע"ג שיש לדחות תאמר לענין מסים אפילו אחרים נמי הוו חייב אלא הכא היה עלילה לכך אחרים פטורים. זאת אומרת לר"ת הא פסיק מיניה ובי' וכתב וז''ל ומכאן אר''ת שאם הטיל מס על בני העיר וברחו מקצתם ואם היה חילוק מנלן תאמר הכא הוו פטורים דעלילה היא אלא ע''כ לר"ת אין חילוק. ועוד עכ''ז הא נמי עלילה היא שהעליל ההגמון שלא כדת וגזל דמלכות הוא וכה"ג ודאי ראיי' מר''ת דווקא חזרו אבל אינש אחרינ' לא כדלעיל. ועוד לזה אין הקהל שותפין. וגדול מזה כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא וז''ל ודווקא למסים הם שותפין. אבל לעלילות ולארנונות אינן שותפי'.ואם השר מעליל על מקצת הקהל שלא כדין שלא יתנו אחרים עמהם ומביא ראייה מדמי כלילא דהוו פטורים וק"ו לראובן שלא היה בחיוב עמהם שהוא פטור אף לר''ת לכן פשיט' ופשיטא שפטור ראובן ואין צריך להאריך כי לא תמצא שום חיוב כה"ג : ומה שהקהל טוענין שרוצין לעשות שכל הבא יתן עמהם בזה אין כח בידם שאף מהר"מ ז"ל לא פסק כן אלא שאם השר אמר כן שלא ידור אלא מרצון ראובן וקמחייב מהר"מ מכח דינ' דמלכותא. ועוד אם בנדון זה היה אפשר לעשות תקנה א''כ דוחק אשר פסק מהר''מ לעלילות אינם שותפים וא"כ מה הועיל זה דלעולם כשנעשה זה יעשו תקנה כה''ג אלא ודאי אין כח בידם לעשות על מכאן ולהבא. ואם יש להם סברא או חילוק דלא תנא מסברא אין לחלק כדאית' פ"ק דב''ב. וז''ל ומה שטען ראובן לתת מס משל אחרי' מכאן ולהבא ושמעון מעכב הדין עם שמעון אם הוא מיישובן דהאי דאמרינן רשאין בני העיר להסיע על קיצתן שנתרצה בתחלת התקנה ועתה הוא מסרב והוא שעושה חבר העיר עכ"ל. הא למדת הואיל והוא מיישובן צריך להסכים עמהם וכ"ש בנדון זה דעדיין לא נעשה התקנה וק"ל ושלום מני הצעיר הלוי: ועל דבר שכר החזנות לענ"ד נרא' שיש ליטלו ממעות קופת הקהל שנוטלים משם שאר עולם. וראייה מתשובת ריצב''א ומהר"מ שכתבו על ככה שיש להושיב כל הנותנים לקופה ועל פיהם יעשו והזכירו החזנות עם יתר עולים לפוקד ולגלח ולשאר עולים דמתא וכן כתבתי ופסקתי כבר. וכן מנהג באלו הקהלות. וידעתי שיש מורה שהורה והטיל קצת על נפשות וטעמא לא ידעתי אלא נ''ל כדלעיל. וכן שוחט וחזן וכל אותן יציאות למניין פסק מהר"מ חציה לפי ממון וחציה לפי נפשות וטעמא שהיו צריכין לילך לאחד מן המקומות והיו צריכי' לסכן ח"ו הנפשות והממון ע"כ היטיל על שניהם ומזה אין להאריך:

1 אחר שפרעו המס ובא ראובן לגור עמהם פטור מן המס שנתנן ואיך לגבו' שכר החזנות:

שו"ת מהרי"ל א׳ »